הבנקים מאשרים רשמית: נמחק הערעור בייצוגית סדרתית; התובעת ועו"ד חויבו בהוצאות

בעקבות דיווחים רשמיים מהבנקים, נחתמה סופית סאגת התביעה הייצוגית בנושא עמלות המט"ח. בית המשפט העליון מחק את הערעור וחייב את המערערת ועורך דינה בהוצאות משפט, על רקע דפוס של הגשת תביעות סדרתיות שנדחו.

הבנקים, ובראשם מזרחי טפחות, דיווחו רשמית על מחיקת ערעור בבית המשפט העליון בתביעה ייצוגית שנוהלה נגדם. המהלך מסיים סופית את ההליך, והמערערת ועורך דינה חויבו בהוצאות כוללות של 35,500 שקל בשתי הערכאות, לאחר ביקורת שיפוטית על הגשת תביעות חוזרות ונשנות באותו נושא.

סאגת התביעה הייצוגית בנושא עמלות המרת מט"ח נגד שורת בנקים הגיעה לסיומה הרשמי, עם דיווחים מהבנקים המעורבים המאשרים את החלטת בית המשפט העליון למחוק את הערעור שהוגש נגדם. בדיווח רשמי שהוציא בנק מזרחי טפחות לבורסה, הוא מציין כי העליון אישר ב-3 בספטמבר 2026 את בקשת המערערת למחוק את הערעור, ובכך חתם סופית את ההליך המשפטי שהחל עוד ב-2024.

מחיקת הערעור לא פטרה את המערערת ועורך דינה מתשלום. רשמת בית המשפט העליון, מורן יהב, חייבה את המערערת בהוצאות בסך כולל של 6,000 שקל (1,000 שקל לכל אחד מששת הבנקים המשיבים). בנוסף, עורך דינה של המערערת חויב באופן אישי בהוצאות נוספות בסך 4,500 שקל (750 שקל לכל בנק). חיובים אלו מתווספים לסכום של 25,000 שקל (15,000 שקל למערערת ו-10,000 שקל לעורך הדין) שכבר נפסקו לחובתם בבית המשפט המחוזי, מה שמביא את סך ההוצאות שנפסקו בשתי הערכאות ל-35,500 שקל.

ההחלטה, והחיוב האישי החריג נגד עורך הדין, נובעים מדפוס פעולה שזכה לביקורת שיפוטית. הבנקים, שכללו את הפועלים, לאומי, מזרחי טפחות, וואן זירו, בנק ירושלים ובנק הדואר, טענו כי הבקשה לייצוגית היא "אחת מיני רבות" שהגיש אותו עורך דין באותו נושא, וכי כולן נדחו. בית המשפט התייחס מפורשות לפסק דין קודם בפרשה דומה ("עניין בן שושן"), שם נדחה ערעור אחר של אותו עורך דין תוך חיוב בהוצאות של 35,000 שקל, וציין כי "ממילא לא ניתן לאבחן ביניהן" – בין התביעות הרבות שהוגשו. למעשה, התביעה הנוכחית הייתה אחת מאלו שאוזכרו בפסק הדין בעניין בן שושן, מה שמדגיש את דפוס הפעולה החוזר.

הדרך למחיקת הערעור לא הייתה פשוטה. המערערת הגישה בקשה ראשונה למחיקה כבר בספטמבר 2025, אך חזרה בה לאחר שהבנקים התנו את הסכמתם בפסיקת הוצאות. רק לאחר שהבנקים נדרשו להגיש את תשובותיהם המפורטות לערעור, תוך השקעת "משאבים רבים", הוגשה בקשה שנייה וסופית למחיקה, "לאחר בחינה מחודשת של כדאיות המשך ניהול ההליך". גם הפעם, הבנקים הסכימו למחיקה אך עמדו על קבלת הוצאות.

הרשמת יהב נימקה את החלטתה לחייב בהוצאות בעיקרון לפיו "בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך, וחייב להניח, שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים". העובדה שהבקשה למחיקה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך (לאחר הגשת תשובות הבנקים), ולאחר היסטוריה של הליכים דומים, חיזקה את ההחלטה לפסוק הוצאות משמעותיות לטובת הבנקים, תוך העברת מסר מרתיע.