דוח הגז הסופי חושף קרע בממשלה: האוצר דורש להגביל דרמטית את היצוא

הדוח המלא של ועדת דיין, שפורסם כעת, חושף מחלוקת עמוקה בין משרדי הממשלה. בעוד משרד האנרגיה תומך בהמשך המדיניות הנוכחית, משרד האוצר, רשות התחרות והמשרד להגנת הסביבה דורשים להגדיל משמעותית את כמות הגז הש

פרסום הדוח הסופי של ועדת דיין חושף מחלוקת חריפה בממשלה על עתיד משק הגז. ההמלצה הרשמית היא להותיר את חובת השמירה למשק המקומי על כ-440 מיליארד מ"ק (BCM), אך משרד האוצר, רשות התחרות והמשרד להגנת הסביבה דורשים בדעת מיעוט להגדילה ל-515 BCM ולהתנות אישורי יצוא חדשים בהבטחת "יתירות תחרותית" של 13%-20% לשוק המקומי. מהלך כזה יגביל משמעותית את היצוא העתידי. אי-הוודאות הרגולטורית גוברת, ובמקביל, שותפות רציו שיפרה את תנאי המימון שלה בלוויתן בהיקף 600 מיליון דולר.

פרסום הדוח הסופי והמלא של "ועדת דיין" לבחינת מדיניות הגז הטבעי חושף מחלוקת עמוקה וקרע אידיאולוגי בתוך ממשלת ישראל, המוסיפים אי-ודאות רגולטורית משמעותית לענף האנרגיה. בעוד שההמלצה הרשמית של הוועדה, בהובלת משרד האנרגיה, היא להותיר את מדיניות היצוא הנוכחית על כנה, הדוח חושף דעת מיעוט תקיפה של "הגוש הכלכלי" – משרד האוצר, רשות התחרות והמשרד להגנת הסביבה – הדורש להטיל מגבלות מחמירות על יצוא הגז העתידי.

המלצתה המרכזית של הוועדה היא לשמר את חובת השמירה הכוללת של גז למשק המקומי ברמה של כ-440 מיליארד מ"ק (BCM), כמות שאמורה להספיק לצרכי ישראל לפחות עד שנת 2046. עם זאת, דעת המיעוט, שהופכת כעת למוקד הדיון, דורשת להגדיל את חובת השמירה ל-515 BCM. נתון זה משקף את מלוא הביקוש המקומי החזוי עד 2048, ומשמעותו היא הקטנה דרמטית של הכמות הפנויה ליצוא ממאגרים קיימים ועתידיים.

בנוסף, הגוש הכלכלי דורש להתנות אישורי יצוא חדשים בכך שתיוותר בשוק המקומי "יתירות תחרותית" – כלומר, עודף היצע קבוע – בשיעור של 13% עד 20% מעל הביקוש היומי החזוי. מטרת דרישה זו היא להבטיח תחרות אמיתית בין ספקי הגז על חוזים מקומיים, מהלך שלפי טענתם יוריד מחירים לצרכן הישראלי. מנגד, במשרד האנרגיה טוענים כי מדיניות כה מגבילה תפגע אנושות בתמריצים להשקעות חדשות בחיפוש והפקה, תפגע בוודאות הרגולטורית, ובסופו של דבר תסכן את הביטחון האנרגטי של ישראל בטווח הארוך.

הדוח הסופי מפרט גם המלצות נוספות, ובהן עידוד השקעות בחיפוש ופיתוח מאגרים חדשים, קביעת תנאים למתן אישורי יצוא שיבחנו גם שיקולי תחרות, הקמת צוות בין-משרדי לגיבוש תוכנית לאומית למשק האנרגיה, ובחינת חלופות להמשך השימוש בגז טבעי תוך מזעור פליטות, למשל באמצעות טכנולוגיות לכידת פחמן (CCS). אך המחלוקת סביב היקף היצוא מאפילה על כל השאר ומציבה את הממשלה בפני הכרעה קריטית.

במקביל לסערה הרגולטורית, שותפות רציו אנרגיות (15% במאגר לוויתן) דיווחה על מהלך פיננסי לחיזוק איתנותה. השותפות חתמה על תיקון להסכם מימון בסך 600 מיליון דולר, המשפר את תנאיו באופן ניכר. מסגרת האשראי פוצלה להלוואה ארוכת טווח של 450 מיליון דולר ולמסגרת אשראי מתגלגלת (Revolving) של 150 מיליון דולר. מסגרת זו מעניקה לרציו גמישות תזרימית גבוהה, ומאפשרת לה למשוך ולפרוע סכומים לפי הצורך.

בנוסף, עלות המימון הוזלה משמעותית: הריבית על כלל החוב נקבעה למרווח קבוע של 2% מעל ריבית ה-TERM SOFR, שיפור לעומת המרווח המקורי שהיה מדורג והחל ב-2.7%. מהלך זה צפוי לחסוך לרציו מיליוני דולרים בהוצאות מימון. כמו כן, הוקטן סכום הרזרבה שעל השותפות להעמיד, מה שמשחרר לה הון נוסף לשימושים שוטפים.

צירוף המקרים – חשיפת הקרע בממשלה סביב מדיניות הגז לצד מהלך ההתחזקות הפיננסית של רציו – מדגיש את הסביבה המורכבת. בעוד שהרגולטור העתידי לוט בערפל כבד, השחקנים בשוק פועלים לביצור מעמדם הפיננסי לקראת כל תרחיש.